קבלו הצצה לתקציר חלקו הראשון של השיעור הראשון של קורס המורים:
קבלו הצצה למפגש החברים הפתוח לקראת פתיחת הדלתות לקורס המורים
קבלו הצצה לגרסה המלאה של חלקו הראשון של המפגש הראשון של קורס המורים:
קבלו הצצה לאופן בו יועבר החומר בכל שיעור בקורס המורים:
תמצית השיעור
מטרת השיעור:
- שכלול של תנועת גלגול אגן, כך שתגיע עד הראש!
- להתחיל להבין ולהפנים את הרכות (זה תהליך וזו ההתחלה שלו 😉 ).
סדר התנועות של השיעור (בפועל הגענו רק עד סעיף 3 בהדרכה) :
- חקירת המיקום המושלם לכפות הרגליים.
- כיוון לחיצת כפות הרגליים (אל הרצפה ובמורד המזרן)
- שיתוף לחיצת השכמות
- שיתוף הצוואר
- עזרה לשיתוף הצוואר עם כפות ידיים תחת ראש כסלסלה.
- החלקת השכמות שתיהן יחד במעלה ובמורד המזרן.
- שיתוף החלקת שכמות במורד מזרן יחד עם לחיצת כפות רגליים וגלגול אגן. זה מזמין את כל הגב להתעגל.
כאן צריך להזהר עם הצוואר. - שיתוף כנ"ל אבל הפוך: שכמות במעלה מזרן עם לחיצת כפות רגליים. זה פורש את הגב העליון על המזרן.
- זוג גרביים באים לעזרה בהבלטת החזה
- נשימה שבאה לעזרה (מנפחת גב תחתון ועליון. מאריכה שם את השרירים)
- תנועה מהירה כמדד לחופש התנועה שהשתפר במהלך השיעור.
דברים שלמדנו שלא היו בשיעור המקורי:
בהארכת רגליים, אולי רק ברגל אחת ואולי בשתיהן, קיים לעיתים רצון של הרגל להתגלגל מעט פנימה או החוצה תוך כדי ההארכה.
זה מעיד על מתח שיש אי שם בין הגב לרגל. אם הרגל נמשכת לגלגול פנימה תוך כדי ההארכה שלה המתח העודף הוא בצד הפנימי של הרגל.
אם ההיפך, המתח העודף הוא בצד החיצוני וכנראה יותר בישבן. ואיך (אולי) זה משתנה במהלך השיעור.
מאילו תנועות שהיו בשיעור כדאי להזהר ולמה:
הבלטת חזה, עלולה להעמיד על הגב התחתון ועל הצוואר.
הנה כמה דרכים שיכולות להקטין סיכון:
- עובי כרית: כשהכרית (מגבת מקופלת) היא עבה יותר – הסיכון להדק ראש אל הכרית ולאמץ את שרירי הצוואר – פוחת.
- "קשירת ידיים" לפנים ב"חיבוקי" כשמרפקים אל תקרה וכפות ידיים אל מאחורי הגב, מאלצת את החוליות בגב העליון להתבטא.
אם קשרנו לעצמנו כך ידיים ואז הבלטנו חזה והיה נדמה לנו שתנועת הבלטת החזה קטנה מדי – המשמעות היא שהתנועה באמת קטנה… 😀
ושכנראה כשהבלטנו את חזה – הנענו את השכמות אחורה (אם זה היה בשכיבה אז דחקנו אותן אל המזרן)
ולא באמת עשינו את ההבלטה כמו שצריך. "קשירת ידיים" שכזו מדייקת את התנועה של הבלטת החזה ומונעת דחיקת שכמות למזרן
ועוזרת לנו פחות ללחוץ את הראש לכרית. - קירוב סנטר לחזה ומבט אל החזה = הארכת עורף.
- מודעות: לשים לב לא ללחוץ ראש לכרית (לפעמים זה עובד)
- גרביים או גליל מגבת לרוחב הגב העליון גם יכולים להועיל כאן כי אז הגוף מבין טוב יותר איך להבליט את החזה.
שאלת בונוס:
- האם תבקשו מהתלמידים שלכם להתחיל עם צד מסויים? אני מעדיפה שלא. ואז אני מלמדת אותם לזהות אצל עצמך מהי העדפת הצד שלהם:
איזהו הצד הנוח יותר לתרגול, הטוב יותר, "המוכשר יותר" וכנראה גם הפחות כאוב או הלא כאוב. כך הגוף מלמד אותנו מה טוב לו וזה מעולה! - מאיזה צד להתחיל העמדת ברך? לפי פלדנקרייז אפשר לפעול ללא חוקיות. אני בעד להקשיב לגוף ולהתחיל אוטומטית עם הצד שיותר קל איתו.
ואז לזהות שמתישהו הצד השני הופך לקל תנועה בעצמו והתנועה מתאפשרת גם שם בנוחות. אני בעד להקשיב להעדפות הצד של הגוף וללמוד מהן.
זו הגישה הטיפולים של שיטת סופטנס.
מה הגוף של התלמידות הרוויח מהשיעור:
- ריכוך של המותנית
- רגל שמתארכת וכבר לא מתברגת פנימה
- כל כך הרבה דברים למדנו היום שלא חשבתי עליהם בכלל. סיעור מוחות מוחלט וזה נהדר!
- אני נפתחת כאן לעוד זוויות להוראה. הבנתי לגבי שריר האיליו-פסואס איך זה עובד העיקוף של השריר ולמה אנחנו מעמידים דרך הצד.
- קודם הייתי צריכה להבריג את הרגל פנימה כדי להאריך אותה ועכשיו לא הייתי צריכה.
- מאד העסיק אותה מיקום כפות הרגליים לגבי גלגול האגן. אני מבינה עכשיו את המשמעויות של האפשרויות השונות.
מה לקחו התלמידות להוראה שלהן בעתיד מהמפגש הזה?
לבדוק עם התלמידים במהלך השיעור כמה פעמים איך השתנה המצב, דרך שאלות קבועות של סקירה
(למשל: איך עכשיו בסוף שיעור הארכת הרגליים שלך לעומת תחילת/אמצע שיעור וכו')
רגע של פיזיותרפיה:
שריר ה Illio-Psoas (צילום מתוך אטלס אנטומיה של Netter)
שריר זה משמש להעמדת הברך דרך התקרה (באופן ההרגלי) אבל הוא נאחז בחוליות מלפנים ובדיסקים
לכן כשהוא מקוצר הוא "מאיים" על הדיסקים ולכן מייצר כאב בהעמדת רגל רגילה.
שריר זה רק אחת מהסיבות מדוע אנחנו מעמידים את הרגל דרך הצד.
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.